סמל המדינה

החוק בישראל

הביטוי "חוק" במשמעותו הטכנית הצרה משמעו נורמה שנקבעה על ידי הכנסת לאחר הליך מסוים. (קריאה טרומית אם המדובר בהצעת חוק פרטית, ולאחר מכן קריאה ראשונה, שנייה ושלישית), ולאחר מכן נחתמה בידי יושב ראש הכנסת, השר האחראי על הנושא ונשיא המדינה, ופורסמה ברשומות. החוק נקרא בשם, ובשם השנה בה חוקק, לדוגמה: חוק התכנון והבניה, תשכ"ט-1969.

בכך שונה ה"חוק" מן הדינים הבאים:

• חוקה, שעדיין לא נחקקה בישראל.

• חוק יסוד, שהוא פרק מפרקי החוקה אותו מחוקקת הכנסת בתפקידה כאספה מכוננת מעת לעת.

• פקודה, שהיא נורמה שנקבעה על ידי גוף שאינו נבחר - הנציב העליון בזמן המנדט הבריטי או מועצת המדינה הזמנית מיד לאחר קום המדינה.

• צו, כללים או תקנות, שהם חקיקת משנה הנחקקת על ידי זרוע מזרועות הרשות המבצעת, אם המדובר במשרד ממשלתי, רשות עירונית, או כל גוף אחר שהוסמך בחוק לחוקק חקיקת משנה.

לכל אחד מדינים אלו תוקף שונה, במידה והם סותרים זה את זה. מבחינה עקרונית המדובר בפירמידה שבראשה ה"חוקה" ומתחתיה ה"חוק" כשמתחתיו חקיקת המשנה, (כאשר מבחינת הכמות החוקה היא מסמך קצר לרוב, ומספר התקנות והצוים בחקיקת המשנה הוא גדול בהרבה ממספר החוקים) ובמקרה של סתירה יחול הדין העליון בפירמידה (כך שהחוקה תחול במקרה של סתירה עם החוק, והחוק יחול במקרה של התנגשות עם חקיקת משנה.

דף הבית | עורך דין-מידע | בית המשפט | לימודי משפטים | החוקה בישראל