|
בקרב עורכי הדין מקובלת התמחות לתחומים
ספציפיים של המשפט, כגון דיני עבודה, דיני מסים, משפט מסחרי וכו'.
משרד גדול לעריכת דין מעסיק לעתים
עורכי דין בעלי מגוון התמחויות, כדי לספק קשת שלמה של שירותים
ללקוחותיו ויחד עם זאת ישנם משרדים גדולים המתמחים בתחום מסוים. |
 |
 |
עורך דין הוא אדם המורשה
לעסוק בעריכת דין, לאחר שלמד משפטים.
בישראל מוסדר העיסוק בעריכת דין באמצעות חוק לשכת עורכי הדין,
תשכ"א-1961. סעיף 24 לחוק זה מציב שלושה תנאים לכשירותו של אדם להיות
עורך דין:
* הוא בעל השכלה משפטית גבוהה: בישראל ניתנת השכלה משפטית גבוהה
באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר אילן
ואוניברסיטת חיפה, וכן במכללות אחדות.
* עבר תקופת התמחות: בתקופת ההתמחות, הנמשכת שנה ונערכת לאחר סיום
לימודי משפטים, עובד המתמחה בהנחייתו של עורך דין ותיק.
* עמד בבחינות של לשכת עורכי הדין: הבחינות נערכות בסוף תקופת ההתמחות,
והן קשות למדי. יש הטוענים שקושי זה בא לצמצם את כניסתם של עורכי דין
חדשים, העלולים לנגוס בפרנסת עורכי הדין הוותיקים. בבחינה שהתקיימה
בנובמבר 2004 נכשלו מחצית מ- 1,250 המתמחים שניגשו לבחינה (זהו שיעור
נכשלים גבוה יחסית לבחינות קודמות).
אדם הכשיר להיות עורך דין והוא תושב ישראל ובגיר, יהיה לעורך דין עם
קבלתו כחבר לשכת עורכי הדין. הלשכה רשאית, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות
לטעון טענותיו לפניה, שלא לקבלו כחבר הלשכה, על אף כשירותו, אם המועמד
הורשע בעבירה שיש עמה קלון, והלשכה סבורה שלנוכח הרשעה זו אין הוא ראוי
לשמש עורך דין.
רבים מעורכי הדין בישראל עובדים כעצמאיים במשרדים שבבעלותם. אחרים
עובדים כשכירים במשרדי עורכי דין, ויש העוסקים בייעוץ משפטי לחברות
שבהן הם מועסקים. קבוצה גדולה של עורכי דין מועסקת בפרקליטות המדינה
ובפרקליטות הצבאית.
באנגליה מקובלת הפרדה בין עורך דין המופיע בבית המשפט (barrister) ובין
עורך דין העוסק בכל פעילות משפטית אחרת (solicitor). הפרדה זו אינה
נהוגה בישראל, וכל עורך דין רשאי לעסוק בשני סוגי הפעילות.
למידע נוסף: עורך דין מקרקעין |
 |
